פסק-דין בתיק ת"א 16693-08

תביעה כספית על סך 74,658 ש"ח, בגין טענה לנזקים בשל הצפת מים במבנה ששימש כאתר ספא וחדר כושר, והממוקם בתוך קניון.

טיעוני התביעה

1.                  התובע, שכר בעת הרלוונטית לתביעה, מבנה הממוקם בקניון ערים בכפר סבא [להלן - הקניון], ובו הפעיל את עסקו שקרוי היה "ספא סיטי", אשר תפקד כחדר כושר וכספא [להלן - הספא], יחד עם שותפו לעסקים, מר ספיר דייגי [להלן - השותף או דייגי]. הספא ממוקם בקומה מינוס 1 במבנה "סיטי הייטס".

2.                  התובע ושותפו, כך כאמור בכתב התביעה וסיכומיה, קיבלו לידיהם את החזקה בספא ביום 1.6.06, כאמור ובהתאם לחוזה השכירות שנחתם בין התובע ושותפו לבין ועד הבית המרכזי, סיטי הייטס, כפר סבא, מיום 23.6.06, ואשר צורף כנספח א' לכתב התביעה ולסיכומי התובע.

3.                  בעת קבלת החזקה בספא, הצריך המקום השקעה כספית לשם שיפוצים והתאמתו לייעודו, לרבות הרכבת ציוד מתאים במקום, כך שבפועל, החל הספא לעבוד בשלהי חודש יוני 2006.

4.                  בעת הרלוונטית לתביעה דנא, היתה הנתבעת 1 בעלת הקניון, הנתבעת 2 היתה חברת הניהול של הקניון, וצדדי ג' 1-2 תפקדו כחברת השמירה והאחזקה של מבנה הקניון.

5.                  ביום 1.10.06, יום א' בשבוע, בשעה 8.30 לערך, כאשר הגיע מר דייגי לספא, נוכח לגלות כי הספא מוצף מים, בשל כמות מים גדולה אשר חדרה מתקרת הספא, והביאה להצפת כל מתחם הספא, לרבות הציוד המצוי בו [להלן - האירוע, או ההצפה]. לאחר מכן גילה כי שירותי הקניון אשר ממוקמים בקומה שמעל הספא, הוצפו לחלוטין, והמים חדרו דרך רצפת השירותים אל מתחם הספא.

6.                  לאחר גילוי האירוע, פנו התובע ודייגי אל הנתבעים, בדרישה לתיקון הנזקים, או לחלופין, לקבלת פיצוי בגין מלוא הנזקים שנגרמו לספא, לרבות עלויות התיקון ועלויות ההפסדים הנגרמים לתובע בשל סגירת הספא לשם התיקונים האמורים. הנתבעים מצידם, כך התובע, סרבו לפצותו בגין נזקי ההצפה, ועל כן הזמין התובע שמאי, לשם הערכת מלוא הנזק לספא על תכולתו. במקביל, כך לטענתו, החלו דייגי והוא לתקן מיידית חלק מן הנזקים, על חשבונם, לשם הקטנת נזקיהם.

7.                  ביום 25.3.07, פנו התובע ודייגי שוב אל הנתבעים, בדרישה לפצותם בגין מלוא נזקיהם, אולם נענו בשלילה. ביום 19.6.07, נתקבלה עמדת הנתבעת 3, שביטחה את הנתבעים 1-2 בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ולפיה אין מקום לפיצוי התובע, וכי האחריות לנזקיו הינה על הצדדים השלישיים, מאחר שסביר כי הנזק ארע עקב ונדליזם שבוצע בשירותים המצויים מעל הספא.

8.                  התובע מצידו הזמין שמאי מוסמך, מר צדוק יחזקאל, למתן חוות דעתו בגין הנזקים הנטענים. השמאי קבע כי הנזק למבנה, בערכי כינון, עומד על סך של 33,500 ש"ח, ובערכי שיפוי בסך 19,700 ש"ח. באשר לנזקי התכולה, קבע השמאי כי הנזק בערכי כינון עומד על סך של 22,647 ש"ח, ובערכי שיפוי בסך של 11,969 ש"ח. עוד הוסיף וקבע שמאי התובע, כי אין מנוס מהזמנת ציוד חדש להחלפת הציוד שנפגם. התובע צירף לכתבי טענותיו את דוחות השמאי והחשבוניות מטעמו, והוסיף וטען כי יש להביא בחשבון את השבועיים במהלכם הספא היה מושבת, דבר שהשמאי לא הביא בחשבון בדוחות מטעמו.

9.                  עוד טוען התובע, כי במסגרת מאמציו להביא למזעור הנזקים, עשו הוא ושותפו כל מאמץ, מבחינה כלכלית, על מנת לתקן את הנזקים שנגרמו עקב ההצפה. ואולם, בחודש יולי 2008, אמרו השניים נואש, מאחר שממונם אזל, ולאור העובדה כי הנתבעות סרבו בכל תוקף לפצותם. משכך, לא נותרה בידיהם ברירה, והשניים פנו למתווך עסקי, מר יוסי אזולאי, לבחינת אפשרות מכירת זכויותיהם בספא.

10.              התובע טוען כי משא ומתן מול רוכש פוטנציאלי החל בחודש ספטמבר 2008, כאשר סכום המכירה עמד על סך של 265,000 ש"ח, ואולם לאחר שנציגת הרוכש הגיעה אל הספא פיזית, על מנת להתרשם ממראהו, נוכחה לדעת כי המקום זקוק לשיפוץ ושיקום עקב ההצפה שארעה. הרוכש הפוטנציאלי, כך התובע, הודיע לתובע ושותפו כי סכום המכירה גבוה מדי, ועל כן הועמד סכום המכירה הסופי על סך 200,000 ש"ח.

11.               התובע מבקש לחייב את הנתבעים ו/או הצדדים השלישיים, לשלם לו את עלויות הנזקים שנגרמו לו, כפי שקבע השמאי מטעמו, ולקבוע כי ערכי הכינון הם הרלוונטיים, בשל העובדה שלא ניתן היה לשקם את הנזקים בערכי שיפוי. לחלופין, מבקש התובע כי ייקבע שעל הנתבעים והצדדים השלישיים לשאת בעלויות הנזקים, בשים לב לכך שנזקי המבנה יחושבו כערך שיקום, וערכי התכולה יחושבו כערכי כינון, בשל העובדה שלא ניתן היה לשקם את נזקי ההצפה בערכי שיפוי.

טיעוני הנתבעות 1-3

12.              הנתבעות טוענות כי התובע שכר את מתחם הספא מצד ג', שהיה בעליו של המבנה, כך שלמעשה בין התובע לבין הנתבעות לא התקיימה מעולם כל מערכת חוזית מכל סוג שהוא, והתובע אף מעולם לא שילם לנתבעות כל סכום שהוא בגין דמי ניהול.

13.              לגופו של עניין, טוענות הנתבעות כי אירוע ההצפה נגרם בשל מעשה ונדליזם, שלנתבעות לא היתה ולא יכולה היתה להיות כל שליטה עליו, ועל כן לא יכולות היו למנוע התרחשותו, והתפרצות אותם משחיתים אל תחום שטחן.

14.              לעניין טענת התובע, כפי שהופיעה בכתב התביעה, ולפיה גורם ההצפה הינו ספרינקלר שמותקן בתקרת השירותים שבקניון בקומת חניה 7P, טוענות הנתבעות כי המדובר במערכת מתיזי מים אוטומטית, שנועדה לדיכוי שריפות. המערכת, כך לשיטתן, דרוכה ומוכנה תמיד לביצוע עבודתה באופן מיידי, כך שהצינורות מלאים תמיד במים תחת לחץ, ולנתבעות אין כל אינטרס לגרום נזק בזדון למערכת זו.

15.              לטענת הנתבעות, בסמוך לחדר השירותים, מצויה עמדת שמירה של חברת השמירה והאחזקה של הקניון [היא צד ג'], אך בפועל לא היתה מאוישת בזמן התרחשות האירוע, והשומר שצריך היה להימצא במקום לא ביצע כל פעולה על מנת להביא למזעור הנזק. יתרה מכך, טוענות הנתבעות כי בכתב התשובה של צדדי ג', נרשם מפורשות כי המאבטח שהוצב בקומה, הבחין באירוע ההצפה, פנה מייד לקב"ט הקניון, שמצידו סגר את ברז המים הראשי, ובכך צמצם נזקים שהיו עתידים להיגרם לתובעת. מכאן, כך לשיטת הנתבעות, כי אין כל ספק שהשומר מטעם צדדי ג' היה עד למקרה בעת התרחשותו, והיה עד ישיר לכל אשר ארע לפני ולאחר מקרה ההשחתה המכוונת.

16.              עוד לטענתן, האירוע התרחש בלילה שבין ערב שבת ליום כיפור, ובשעות הערב של יום שבת, דיווח אחד מדיירי הקניון, מר שוקי חלפון, למנהל האחזקה - מר שמעון אפרייט ז"ל, על זרימת מים חזקה מכיוון שירותי הניקיון אל עבר חניון מינוס 1, ובהתאם להוראות מר אפרייט, סגר מר חלפון את הברז הראשי בקומה.